בתחילת שנת הלימודים, כשרק התחלתי ללמוד על עולם הצילום, לא חשבתי שאתעניין בו יותר מידי, הבנתי שהתהליך הוא משמעותי וחשוב במיוחד לציון הסופי שלי ופחות במובן האישי.
לאחר משימות שונות בצילום, למידה על המצלמה, על צלמים שונים, על העולם הרחב מאוד של הצילום, התחלתי להתעניין יותר ויותר, בהתחלה הייתי גאה בתוצאות של המשימות שקיבלתי, ולאחר מכן, בכל מקום שהייתי הולכת אליו הייתי חושבת על התמונות שיכולות לצאת בו, הייתי הולכת למקומות עם המצלמה שלי, עד למצב שבו הצילום הוא כבר ממזמן לא סתם שיעור בבית הספר.
כשנודע לי על פרויקט הגמר לאחר פרוץ המלחמה, הקושי העיקרי שלי היה בבחירת הנושא,  לא ידעתי באופן ברור במה אני רוצה להתמקד, שיניתי את הנושא שלי והשקעתי המון מחשבה על התוצר הסופי שאני שואפת אליו.
לאחר התבוננות רבה בסביבה שלי, באנשים שמקיפים אותי, בהתמודדות שלהם עם המצב, המחשבה הייתה ברורה והבנתי שאני רוצה להתעמק בנושא שכבר שנים קרוב אליי מאוד, ובתקופת המלחמה קרוב מתמיד- כוחות הביטחון.
תהליך הצילום היה מאוד משמעותי בשבילי, למדתי המון על המשפחה שלי, התעסוקות שלהם, על עצמי, על המצלמה ועל הסביבה שלי. נהניתי גם מהשאלות של לפני כל פרזנטציה- מה אני עומדת לצלם? את מי? איפה? וכל המחשבות שעברו לי בראש בזמן צילום התמונות, הרצון שיצא מושלם, הצורך לחזור ולצלם עוד הפעם כי לא יצא בדיוק כמו שרציתי, וגם במובן הטכני- זוויות הצילום, הרצון לצלם בתאורה טבעית ולא מלאכותית ולמצוא את המקום ה״מושלם״.
לבסוף, אני יכולה להגיד שאני לגמרי מרוצה מהתוצר הסופי של הפרויקט שלי, אהבתי מאוד את התמונות הסופיות, המצולמים היו מרוצים, ואני בהחלט יכולה להגיד שהשנה חוויתי חוויה שונה ומדהימה.
אני אשמח לקחת איתי לשנה הבאה את המוטיבציה שהייתה לי השנה, ההנאה מהפרויקט ואפילו גם מהעבודה הקשה כשצריך, הרצון ללמוד ולהשתפר יותר ויותר ולא אשכח את החיוך הגדול על הפנים בצפייה בתוצר הסופי.