בעקבות חצי השנה הכואבת שעברה על כל מדינת ישראל, בחרתי להעמיק בנושא החיים האישיים של כוחות הביטחון במדינת ישראל
הנושא מתחבר אליי כילדה לאמא שבעברה עבדה במשטרת ישראל, בן זוגה שוטר במג״ב, הדודים שלי משרתים גם הם במשטרת ישראל, לכן הנושא עניין אותי כבר זמן רב.
במהלך המלחמה ועד עכשיו, אחד הדברים שחיזקו אותי, הרגיעו אותי ונתנו לי תחושת ביטחון, הוא לראות את כוחות הביטחון שלנו מוזעקים במהרה ופועלים באופן יעיל מאוד, נלחמים ומסכנים את חייהם בשביל לדאוג שאני, המשפחה שלי, החברים שלי וכל מי שקרוב אליי וגם אלו שלא, יחיו.
חשוב לי להראות תמצית קטנה מהחיים שלהם, מהחיים של הקרובים שלהם, להעביר את ההרגשה שכוחות הביטחון, וכל מי שלוחם הוא לא בעל כוונה רעה, בתקווה שאצליח לעורר תחושות של הזדהות וחמלה מהצופים.
 אני רוצה להתעמק ברגעים שמחים, רגעי שלווה ונועם, מצבים רגועים של אנשי הביטחון שלנו.
בתמונות שלי אני רוצה לצלם את כוחות הביטחון במקום שהכי חשוב למצולמים- הבית שלהם, בתקווה שהמסר של התמונות יכול לעזור להאניש את המצב, להראות שגם הלוחמים הם בסך הכל אנשים, נוער, הורים לילדים, בעלי רגש ואהבה למדינה שלהם, להראות את החיים שלהם בצורה קצת שונה ולהפחית את תחושת הזעם והשנאה כלפיהם.